ריאיון עם הרבויה פאזין – מאמן נערים י' וילדים ח' – לקראת דרבי נערים י' 11.11.21

המאמן פאזין הרבויה בריאיון אישי לקראת דרבי נערים י 11.11.21

השבוע יארחו נערים י' של מכבי ראשון את הפועל לדרבי העירוני ביום חמישי – 11.11.21 בשעה 19:00 באולם רביבים.
ביקשנו ממאמן הקבוצה, שמשמש גם כמאמן קבוצת ילדים ח', לענות על מספר שאלות, ולא ידענו עד כמה הריאיון יהיה מרתק.

אתם מוזמנים לצפות בריאיון בערוץ היוטיוב שלנו בקישור הבא: https://youtu.be/jTC24pF68MA
או – לקרוא את הריאיון.

אנו מודים לדניאל פרידמן, קפטן הקבוצה הבוגרת על הריאיון, ולמאמן פאזין, על הזמן והסבלנות.

 

המאמן פאזין, נהדר שאתה כאן איתנו היום, קודם כל מה שלומך?

שלומי נהדר אני שמח להיות כאן, אני שמח שאנחנו הולכים לדבר על מחלקת הנוער.
יש הרבה דברים טובים שקורים שם, אז אני ממש שמח שאתם נותנים להם את תשומת הלב שמגיעה להם.

 

נהדר.
זה הולך להיות שבוע מאוד מענין עבור הקבוצה שלך, שמתכוננת לדרבי ביום חמישי. האם אתה מרגיש איזה דריכות מיוחדת בקבוצה?

כן, בוודאי. זה תמיד מתוח לקראת דרבי ואני מנסה להרגיע אותם, להסביר להם שזה כמו כל משחק אחר שיש לנו, אבל אני יודע שבתוך תוכם הם מתוחים ודרוכים.
גם אני מרגיש דריכות, אז זה משהו שאני מצפה לקראתו, ולראות אותם בדרבי ולראות אותם משחקים במשחקים שהם לא רק טכנים וטקטים, זה גם משחק שיש בו אלמנט מנטלי ואני רוצה לראות איך נתמודד מול הדבר הזה.

 

התחלתם להתאמן בסוף אוגוסט וזה כבר חודשיים של אימונים, ספר לנו קצת על התהליך עם השחקנים, מה היו אבני הדרך המרכזיות העיקריות בתהליך העבודה עד כה.

כן התחלנו לפני חודשיים, אבל החלק הבעייתי הוא שישר כשהתחלנו עם תחילת ספטמבר התחילו החגים, אז למעשה התאמנו בערך חודש של אימונים מלאים.

הדבר המשמעותי הוא בקפיצה בין כיתה ט לכיתה י זה מעבר גדול הם מפסיקים להיות ילדים והופכים להיות 'גברים' זה מעבר גדול בשבילם. גם בכדוריד הם מפסיקים לשחק כדוריד כי זה כיף, כתחביב, הם יתחילו לשחק כדוריד כי הם אוהבים את זה והם רואים את עצמם כחלק מהקבוצה הבוגרת, וזה פער שאני ביחד איתם ננסה לסגור בשנים הקרובות הבאות ואולי באמת חלק מהם יהיו בקבוצה הבוגרת.

 

התחלתם את העונה במשחק קשה נגד חולון ואחרי זה היה לכם קצת יותר זמן להתאמן והשגתם 2 ניצחונות רצופים נגד נס ציונה ואשדוד, ספר לנו קצת על ההתקדמות בתיאום ובתפיסת הפילוספיה שלך את המשחק, ומי אתה רואה על המגרש כזה שהוא "הקול שלך" על המגרש להוציא לפועל את תוכנית המשחק

כן. היתה לנו התחלה מאוד קשה לעונה, אבל למעשה כל הליגה קשה עבורנו. אנחנו משחקים מול הפיינליסטית והאלופה (במחוז שלנו).
התחלנו במפגש עם הפיינליסטית של העונה שעברה והפסדנו ואחרי שני המשחקים האלו אנחנו באמת רואים התקדמות, גם בשבת האחרונה שיחקנו נגד רחובות והפסדנו בהפרש של שער אבל זה היה משחק טוב, משחק קשוח, ברחובות, והם האלופה המכהנת אז…
בכנות, אני מעדיף להפסיד ב-1 מאשר לנצח ב10 כי מה שאני רוצה מהקבוצה שלי מה שאני חושב שיקדם אותם זה לשחק משחקים צמודים שוים ובמשחקים כאלה עושים התקדמות.

אני מאמין שעבור הקבוצה שלי זה יקח משהו כמו 3-4 חודשים להסתגל ולהתחיל לאמץ את פילוספיית המשחק שלי, וכמובן שלא היה לנו את הזמן הזה בהתחלה, אבל הקבוצה הזו מאוד מוכשרת ויש בה שחקנים מוכשרים מאוד כחלק מהקבוצה, הם כבר עושים דברים, שזה הפתעה עבורי, כמה מהר הם אימצו את השיטה.

יש לנו 2 מרכזים עם סגנונות שונים והם למעשה אלו שמטמיעים את הפילוספיית משחק שלי בהתקפה, וגם שני שחקנים חזקים מאוד בהגנה שיש להם, לכולם, עתיד בכדוריד הישראלי והאירופי ובקבוצת הבוגרים.

 

זו כבר השנה השישית שלך במועדון, אתה עובד עם קבוצת הבוגרים, אימנת את קבוצת הנשים, וכמה מקבוצות מחלקת הנוער בעבר, איך אתה מרגיש את האוירה במועדון לקראת משחקי דרבי בכלל ובקבוצה הזו בפרט

בכל הקבוצות זה אותו דבר. כבר הזכרתי שזה לא משנה איזה קבוצה זו כשמגיע דרבי זה הרבה יותר קשור בפן המנטלי, ובגלל זה אני אוהב משחקים כאלה כי אין לך הרבה הזדמנויות לראות את ההתבגרות המנטלית של השחקנים שלך, של הקבוצה ואני שמח שיש לנו כמה משחקי דרבי כאלה.

בקרואטיה, באירופה, דרבי הוא משחק בין 2 הקבוצות הכי טובות, בישראל זה תמיד מכבי מול הפועל.

אני מצפה למשחק הזה, אני חושב שבמשחק הזה אנחנו פייבוריטים, אנחנו קבוצה טובה יותר מהפועל, אבל זה לא אומר שום דבר, אנחנו צריכים לבוא להלחם וזה מה שאני רוצה לראות מהשחקנים שלי שהם באים במצב רוח נכון באוירה טובה במצב מנטלי נכון למשחק.

 

המאמן, תחלוק איתנו בבקשה את המחשבות שלך בנוגע לאתגר שבאימון שחקנים צעירים באנגלית

כמובן זה מאתגר, אבל למעשה כשבאתי לכאן לפני 5 וחצי שנים חשבתי שיהיה הרבה יותר קשה. הדבר שהכי קשה עבורי הוא 5 שנים הוא משהו שלא ציפיתי לו, זה מה שקורה דקות ספורות לפני תחילת משחק, באסיפת הקבוצה שיש לנו לפני משחק, כשאחרי שאני אומר להם את התוכנית באופן טקטי, מה צריך לעשות ברמה אינדיבידואלית וכקבוצה ואז אני אמור לשאת נאום מוטיבציה ואף פעם לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה- להעביר אנרגיה בשפה שהיא לא שפת האם שלך, אבל מצאנו כמה דרכים להתגבר על הענין הזה.
באימונים- אני למען האמת מופתע מאוד שאפילו ילדים בכיתות ו ו-ז מדברים אנגלית כל כך שוטפת שאין לי שום בעיה לתקשר איתם, אבל זה בעיה בשבילי אחרי 5 שנים… כי אני לא "צריך" עברית ולא למדתי כל כך, אבל עכשיו שיש לי בת, בת שנתים וחצי, שכבר התחילה לדבר, אז אני לומד איתה עברית, ועכשיו כשאני משתמש בזה באימונים יש הורים שאפילו מבקשים ממני להמשיך לדבר עם הילדים באנגלית כי הם רואים בזה הזדמנות שהילדים שלהם ילמדו לא רק כדוריד אלא גם אנגלית. זה אומנם מאבק אבל מאבק טוב.

 

כאשר אתה משווה את אימון הדור הצעיר כאן מול בקרואטיה מה ההבדלים העיקרים שהבחנת בהם.

בנוגע לאימון אין הבדל. אין הבדל לא בקבוצה הבוגרת כשאימנתי בקרואטיה בליגה הראשונה כאן ושם. כאן ג'ו נותן לי מרחב, וסער לפניו, כשאני מעביר חלקים של האימון או את כל האימון ומטמיע דברים, וגם בילדים, אין שום הבדל.

הרמה של הילדים היא אותו דבר. הם מוכשרים בקרואטיה ובארץ, ההבדל היחיד הוא שבקרואטיה יש הרבה יותר מועדונים ושחקנים וקל יותר בגלל בסיס רחב יותר למצוא את המוכשרים.

אבל יש בעיה עיקרית אחת, עובדה, שאחרי שהם מגיעים ל-יב' בשנה השניה שלהם בגיל נוער, הם כבר מבינים שאם הם לא חלק מהנבחרת הלאומית, הפרויקט הלאומי (פרויקט גרמניה- פורטוגל), הם מבינים שלא יקבלו שחקן מצטיין בצבא ואז הדרך שלהם בכדוריד נגמרת באותו רגע. כך אנו מאבדים 90-95% מהילדים שיכלו להיות טובים כי חלק מהם מתפתחים יותר מאוחר.
למשל בקרואטיה יש לנו לדוגמא את לוקה סינדריץ', שחקן שיכל לזכות בליגת האלופות פעמיים, אפילו שלא היה בנבחרת הלאומית או שהיה משהו כמו השחקן ה-18-19-20 בסגל, והוא היום המרכז הבכיר והמוביל של נבחרת קרואטיה ושל ברצלונה וזה בליגת האלופות בכדוריד פעמיים.
אני חושב שזו הנקודה המשמעותית שמבחינה בין קרואטיה לישראל.

אחד הדברים שאני חושב שישראל צריכה להשתפר, בעיקר אני מדבר על מאמנים, אנחנו לא רק עובדים עם ילדים להפוך אותם לשחקנים, אנחנו גם עובדים עם ילדים שיאהבו כדוריד, ואני חושב שמכבי היא דוגמא טובה מאוד לזה. כשאתה עובד עם ילדים לפתח את האהבה לכדוריד, כי מהטופ של מכבי – היו"ר של מכבי, והמנכ"ל, אני מדבר על אריק אלקלעי ועל עמיר אהרון, שניהם היו שחקני כדוריד, והם חזרו לכדוריד אפילו אחרי שסיימו את קריירת המשחק שלהם ויש להם הצלחה אדירה בצבא ובעסקים הפרטיים בגלל האהבה הזו לכדוריד הם חזרו לכדוריד כדי לתת משהו חזרה לכדוריד.

אני מאמין ב-4 השנים האחרונות, אולי בחמש השנים האחרונות, אני חושב שמכבי קידמה 17 ילדים שעלו לקבוצה הבוגרת, לא כולם משחקים במכבי חלקם משחקים בקבוצות אחרות, חלקם פה, אבל אני ממש שמח לראות שיש לנו, לדוגמא, את האחים רוזנטל – שופטים, איתי שלמא – כבר מתחיל בקריירת האימון, דורון בן עטיה- משמש כמנהל הנבחרת הלאומית, ואולי אפילו שכחתי חלק אבל אני בטוח שזה מראה שאנחנו כמועדון, כארגון, חזקים מאוד ולא רק מייצרים שחקנים וילדים טובים ברמת הילדים בכדוריד, אלא גם הופכים את 'חברת הכדוריד' לגדולה יותר וחזקה יותר ואני חושב שזה משהו שהכדוריד הישראלי צריך לתת עליו יותר את הדעת ומכבי היא דוגמא טובה לכך שלא כל הילדים שהם חלק מהמועדון צריכים לסיים את הקריירה כשחקנים.

 

המאמן, זה היה תענוג כתמיד לקיים את הראיון הזה איתך אנחנו מאחלים לך ולקבוצה הצלחה במשחק ובכל העונה תודה רבה

תודה רבה

 

 

אפשר לצ'וטט איתי...
1
אפשר לעזור?
היי! איך אפשר לעזור?